<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ד'</h1>
<h2>דף נה:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות אפילו אם קדשה בביאה אסור לו לבא עליה ביאה שנייה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נשואין בכל מקום והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר [שקדשה] (שיעדה) [משיערה] קנאה ונעשית נשואה והרי אשתו לכל דבר. וכיון שכנסה לחופה הרי היא אשתו לכל דבר ומשתכנס לחופה נקראת נשואה. ואע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אע"פ שכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין והרי הוא כארוסה עדין וצריך לברך ברכת חתנים בבית (החתן) [החתנים].
